האתגר של אוסקר ושושנה היה ליצור הדפסים שאינם מחייבים קווי הגדרה בין הצבעים.
הם התמחו בדקויות של מעברים ורככו את המעבר בין גוון לגוון באופן שלא נראו "מדרגות" בשטח המודפס. בכך נפתחו אפשרויות לדפוס משי בפני ציירים שעד אז הדפיסו בדפוס "דמוי ליתוגרפיה".

הצייר מיכל שוורץ שיוצר את ציוריו מאותיות בעבודה גראפית מתוכננת - אותה הוא מכנה "אותיות מחכימות" - הרכיב את דיוקנו של דוד בן גוריון מאותיות מגילת העצמאות - שטחים זעירים, כבציור פוסט-אימפרסיוניסטי.  אמני הסדנא הדפיסו 53 גוונים כדי ליצור את המעברים העדינים על פניו של ראש הממשלה. לכל גוון הוקדשה רשת כך שהשתמשו ב- 53 רשתות.

בן-גוריון של מיכל שווארץ

הפיתוי לעבור לתל-אביב - מרכז האמנות - היה גדול.
שושנה ילידת חיפה, מורה ומחנכת בכיתות הגבוהות, ראתה ייעוד בהצבת הסדנא החיפאית כמרכז תרבותי בעל השפעה, שיעלה את המודעות לאמנות הפלסטית בקרב הנוער, מקום בו ייפגשו תלמידי חטיבת הביניים עם האמנים היוצרים בסדנא.
הרעיון היה שמתוך התבוננות באמנים בעת היצירה, יקבלו המבקרים מושגים בסגנונות ציור, ביכולות האינסופיות והמפתיעות של תהליך ההדפס ויתנסו במו ידיהם בהעברת הצבע מהרשת לנייר.
כצרכני אמנות בעתיד, ילמדו המבקרים להבחין בין דפוס אמנותי לדפוס מכאני של אופסט ומחשב (ז'קלה).
במשך מספר שנים ביקרו בסדנא קבוצות של תלמידים וקבוצות מאורגנות של מבוגרים אשר הביעו תודה בכתב על החוויה והידע שרכשו בסדנא.
בהעדר תמיכה ממסדית, נאלצו השניים לצמצם את חלקם ברעיון "אמנות לעם" ועברו להתרכז בפיתוח הסדנא כמיזם עסקי משפחתי, המוציא לאור סדרות איכותיות וגם מבצע הזמנות של ציירים, גלריות ומו"לים.